כח המחשבה [2]

בס”ד

נושא: כוח המחשבה והדמיון

תת נושא: אפר”ת = אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

בשיעור הקודם עסקנו במחשבות וכתוצאה ממה הן יכולות להגיע [אירועים מהעבר, חוויות ואכזבות שהיו לנו, משפטים ששמענו מהסביבה שלנו וכו’].

הבנו גם שהמחשבות הן לא אנחנו אלא הן עולות לנו ואנחנו צריכים לנהל אותן ולהחליט מה נכנס ומה לא. מה משרת אותנו ומה לא. מה שירת בעבר והיה טוב ומתאים וכיום לא רלוונטי ורק חוסם. 

בשיעור זה ננסה להבין מהי הסיבה שהמחשבות יוצרות את מי שאנחנו ואיך קורה שלמרות שהן לא אנחנו[כמו שהסברנו בשיעור הקודם] עדיין הן משפיעות על מהלך חיינו.

יש מונח בפסיכולוגיה שנקרא מודל אפר”ת.

המודל הזה מסביר תהליך שנוצר כתוצאה ממחשבות וכיצד הן משפיעות על האדם.

אפר”ת הן ראשי תיבות של:

אירוע= מה הסיפור, המציאות, האירוע העובדתי שחווינו.

פרשנות= איך פירשנו את האירוע? 

רגש= מהו הרגש שעלה בנו כתוצאה מהפירוש שפירשנו?

תגובה= כיצד הגבנו בעקבות הרגש שהרגשנו?

נמשיך בסיפור כדי להסביר את הרעיון.

בספר במדבר פרשת שלח מסופר על כך שבני ישראל מבקשים ממשה ללכת ולתור את הארץ שהם צריכים לקבל מה’ והאל מסכים לבקשתם ואומר למשה רבנו בחר לך אנשים[אנשים חשובים וחכמים] מכל שבט שילכו למשימה. משה בוחר אדם אחד מכל שבט וכך יוצא ש12 אנשים חכמים וחשובים יוצאים לתור את הארץ. כשהם שבים מהסיור הם חוזרים עם פירות גדולים מהארץ ועם דיווח על מה ראו.

הדיווח היה דיווח יבש: העם רב, אנשים ענקים, הפירות של הארץ גדולים ואיכותיים. הארץ עם ערים מבוצרות.

בהמשך הפרק אנחנו רואים שהאל ומשה כועסים מאוד על חלק מהאנשים ואומרים להם שהם לא יזכו לראות ולחיות בארץ. 

השאלה הגדולה היא: “למה”?

מהי הסיבה שכשאנשים נשלחים למשימה ועושים את המשימה על הצד הטוב ביותר מכיוון שהדו”ח לא היה חיובי הם מקבלים עונש? איך זה יתכן שמנהיג ישלח את העובד שלו לתת דו”ח על מקום מסוים וכשהדו”ח יהיה שלילי והוא ירשום בו ביקורת הוא ייענש?

התשובה היא בהסתכלות עמוקה בסיפור. 

12 אנשים הלכו לתור את הארץ. הם אפילו הגיעו עם הוכחות לדבריהם. הבעיה הייתה לא בדו”ח השלילי [ערים בצורות, ילידי ענק, עם רב וחזק וכו’] אלא הבעיה הייתה עם הפרשנות שלהם לדו”ח. 

זה שיש קשיים זה ברור. השאלה היא מהי הפרשנות שלכם?

10 מבין ה12 מרגלים נתנו פרשנות לדו”ח שאף אחד לא ביקש מהם את הפרשנות ואמרו: “אין לנו סיכוי” “לא נצליח במשימה” “בוודאות נמות”. ואילו שניים אחרים שהם כלב ויהושוע אמרו: “עלה נעלה וירשנו אותה”.

זאת אומרת הבעיה לא הייתה עם הדו”ח. הדו”ח הוא עובדתי. זה מה יש. אלה הנתונים. אלה העובדות. 

אי אפשר לכעוס על מישהו כשהוא מונה את העובדות. 

הבעיה הייתה עם הפרשנות.

שתי קבוצות אנשים שראו את אותו אירוע כל קבוצה נתנה לאירוע פירוש אחר לגמרי.

קבוצה אחת נתנה פרשנות של חוסר תקווה, ייאוש עוד לפני שניסו, חוסר אמונה בעצמם שיצליחו וחוסר אמונה באל שעד עכשיו היה איתם ועזר להם להצליח והם שכחו לגמרי ממנו כאילו הם לבד בתוך המערכה. 

קבוצה שנייה נתנה פרשנות חיובית, מלאת אמונה בעצמם כבני אדם, מלאת מוטיבציה ומרץ לנסות ולעשות את הכי טוב שלהם ואמונה באל שיעזור להם כמו שעד עכשיו עזר וביטחון מלא בכך שאם הוא נתן להם את הארץ הוא גם ידאג שהם יקבלו אותה. 

כל קבוצה כמובן הרגישה כתוצאה מהפרשנות הזו משהו אחר לגמרי.

הקבוצה של ה10 אנשים שפירשה את האירוע כאירוע שלילי הרגישה רגש שלילי. כתוצאה מכך האנשים שם התלוננו ובכו והדביקו בתסכול שלהם את כל העם עד כדי כך שכל העם בכו על מר גורלם.

 ואילו הקבוצה השנייה של ה-2 אנשים היו חדורי התלהבות ומרץ וניסו שוב ושוב לשכנע את הקבוצה הראשונה שהכל יהיה בסדר והם יצליחו ויכבשו את הארץ וייהנו מהיתרונות שלה.

אירוע אחד. שתי קבוצות. פרשנות שונה. רגש שונה שנוצר כתוצאה מהפרשנות ותגובה שונה לחלוטין.

כתוצאה מהאירוע הזה הקבוצה הראשונה נענשה שלא יכנסו לארץ ורק הדור הבא של ילדיהם יזכו להיכנס ואילו הקבוצה השנייה אותם שני אנשים שהיו חדורי מטרה והתלהבות זכו להיכנס לארץ.

יש מפרשים שהעונש לא היה באמת עונש אלא פשוט תהליך מתבקש של מה שקרה. 

אדם שנמצא באירוע ובוחר לראות רק רע ולפרש רע כל מה שהוא רואה. אינו מאמין בעצמו ובכוחו ואינו מאמין באל שעד עכשיו עזר לו שימשיך לעזור ממילא יחשוש, יראה רע ויבוא בלי האנרגיות המתאימות ובלי הפעולות המתאימות לצורך ניצחון וכך כתוצאה ישירה הוא לא יוכל לנצח לא משנה מה יקרה בדרך הוא יהיה עסוק בשלילי ולא בחיובי.

[בדיוק כמו שבספר דברים פרק כ’ יש פטור מיוחד לאדם הירא ורך הלבב[הפחדן] לא כי דואגים לרגשותיו הרכים אלא יודעים שהוא יזיק לחבריו ויגרום להם לחשוש ולכן עם רגשות כאלה אין סיכוי לניצחון].

הסיפור בא ללמד אותנו שהסיפור הוא עובדתי. יש סיפור אחד. אירוע אחד ששני אנשים יכולים לראות וכתוצאה מכך שכל אחד מהם יפרש אותו בדרך שנראית לו הוא יעביר רגש שונה לחלוטין ומכאן גם תבוא תגובה אחרת. 

אם אני אקח אירוע ואפרש אותו בצורה שלילית אני ארגיש תחושה של עצב וכאב ואם אני אקח את אותו אירוע ואפרש אותו בצורה חיובית גם אם האירוע עצמו יהיה אירוע לא נעים אני אצליח להתמודד איתו. 

חיילים עוברים תהליך מאוד קשה של אימונים ליחידות מובחרות בצה”ל אם באימון הם יסתכלו עליו כאימון שייתן להם כלים להתמודד עם העתיד, שיחשל אותם, שיחזק את כוחם ואת רוחם ויהפוך אותם לחזקים ואיכותיים יותר הם יצליחו להתמודד עם כל קושי. לעומתם, חיילים אחרים יעברו את אותה הכשרה אבל בלי רצון אמיתי להיות שם ובלי הבנה של משמעות התהליך כל יום יהיה יום של סבל וכאב מבחינתם. שני חיילים יכולים לעבור את אותה חוויה ללא שום קשר למבנה הגוף שלהם ולבריאותם אחד יחייך ויהיה מלא סיפוק וגאווה ואילו האחר יהיה מתוסכל ושבור. זה שמלא שמחה מן הסתם ירצה להישאר ואילו השני יחפש איך לברוח מהמקום.

מה קרה? הרי הם חוו את אותו אירוע איך כל אחד מרגיש אחרת ומגיב אחרת?

תשובה פשוטה: כל אחד פירש את האירוע בצורה שונה לחלוטין ומכאן הרגש נולד וגם התגובה. 

ועכשיו לשאלה הגדולה: יש אירועים שלא ניתן להסתכל עליהם בצורה חיובית. הם שלילים מעצם היותם. 

הם לא קשורים לזווית ראיה. הם שליליים. 

איך ניתן להתמודד איתם?

ספר התנ”ך מביא סיפורים שונים שמטרתם חוץ מללמד אותנו מה היה בעבר זה ללמד אותנו. [ההיסטוריה לא נכתבה במלואה בתנ”ך סיפורים שלא יהיו רלוונטיים לצורך הדורות הבאים לא נכתבו אם היו נכתבים ספר התנ”ך לא היה יכול להיות ספר אחד]

הסיפור הראשון: יוסף והאחים [בראשית ל”ז- מ”ה]

אחי יוסף מקנאים בו על כך שהוא אהוב על אביו ושונאים אותו על התנהגותו השחצנית והמתנשאת. כתוצאה מכך באחד הימים כשנשלח על ידי אביו לבדוק את שלומם הם זוממים להרגו וכשהם מבינים שזה לא הדבר הנכון לעשות [בכל זאת זה אחיהם והם לא רוצים לרצוח.] אז הם מחליטים למכור אותו כעבד לישמעאלים. יוסף עובר תקופות קשות כעבד. ממצב של בן אהוב ממשפחה עשירה ומכובדת מאוד הוא הופך להיות עבד של שר הטבחים בבית פרעה [האחראי על ההריגות בבית פרעה] ושם לאחר שבעבודה קשה מאוד הוא מתחבב על אדונו והוא מעלה אותו לתפקיד בכיר בביתו כשולט על כל משק ביתו. אשת האדון חושקת בו ומסה לפתותו כשהוא מתנגד לה היא מאשימה אותו באונס והוא נשלח לכלא של פרעה. לאחר עבודה קשה הוא מתחבב על שר בית הסוהר והוא שם אותו במעמד גבוה כאחראי על כל האסירים. 

שם הוא נפגש עם שני שרים של פרעה שחולמים חלומות שמפחידים אותם. כשהוא רואה את פניהם העצובות הוא שואל לשלומם והם מספרים לו את חלומותיהם, מחוסר בררה ומכיוון שאין מומחה שיכול לסייע להם בכלא. הוא פותר את החלומות והחלומות מתגשמים. למרות בקשתו משר המשקים שיזכור ויזכיר אותו לפרעה שהוא יושב בכלא על לא עוול בכפו הוא שוכח אותו ולא מזכיר אותו לפרעה. כך עוברות להם שנתיים נוספות כממונה על האסירים עד שפרעה חולם גם הוא חלומות ואף אדם מחכמי מצרים לא מצליח לפתור את החלומות בצורה שתגרום לפרעה להיות מרוצה. שר המשקים נזכר ביוסף מזכיר אותו לפרעה, הוא פותר את חלום פרעה. פרעה מרוצה מהפתרון ומהרעיון להתמודד עם הפתרון וביום אחד יוסף הופך מאסיר בכלא למשנה למלך מצרים. 

כשאחי יוסף בהמשך מגיעים למצרים בעקבות רעב בארץ ולצורך קניית תבואה, יוסף, לאחר שבוחן את מעשיהם ומעביר אותם בדיקה הוא מתגלה בפניהם כיוסף אחיהם שהם מכרו אותו לפני שנים. הם מבוהלים ובטוחים שעכשיו הוא ינקום בהם על מה שעשו לו. והוא עונה להם: ” אתם חשבתם לרעה אבל ה’ חשב לטובה. “

זאת אומרת: האירוע היה אירוע קשה. אין ספק. 

אחיו קינאו ושנאו אותו. 

אחיו מכרו אותו לעבד.

הוא חי כעבד שנים.

הוא חי כאסיר שנים. 

אבל יוסף לוקח את הסיפור ואומר: נכון, אתם חשבתם רע והתכוונתם לרע אבל האל השתמש באירוע הקשה הזה כדי לגרום לי להיות מי שאני כיום לצורך שליחותי האמתית. כדי שאני אהיה אב[מנחה] לפרעה ואלמד אותו מה לעשות וכך אציל את מצרים וכל האוכלוסייה מסביב כולל אתכם מרעב. 

זאת אומרת יוסף מראה דרך הסתכלות שונה על אירוע קשה. האירוע היה קשה ללא ספק וגם הכוונה מאחוריו הייתה קשה [אחי יוסף באמת לא אהבו אותו ולא התכוונו למשהו חיובי כשזרקו אותו לבור או מכרו אותו] אבל ה’ לקח את האירוע הזה כדי שאני אהפוך להיות מי שאני היום: משנה למלך מצרים. ללא האירועים הקשים האלה לא הייתי יכול להיות מי שאני היום. 

ללא האירועים האלה יוסף לא היה אדם רגיש יותר לאחר, חרוץ יותר, יודע לנהל ולהנהיג ולא היה מגיע למקום שהגיע. 

סיפור שני: 

נסיון ההתנקשות בדוד – שמואל א’ פרק כ’:

דוד בחור מלא אמונה וביטחון בה’, לא חושש מאף אחד, מצליח במלחמות ישראל, מנצח את גלית הפלישתי ומושיע את ישראל ומנגן היטב בכינור ומסייע למלך שאול לצאת מהרוח הרעה השורה עליו ובכל זאת מקבל בתגובה יחס של קנאה ושנאה משאול עד כדי כך שהוא רודף אותו ומנסה להרגו. 

לאחר שדוד עובר אירוע נוסף שבו שאול חווה רוח רעה ומנסה שוב להרגו, הוא פונה ליהונתן בנו של שאול שהיה חברו הטוב ומספר לו על האיום הממשי לחייו. יהונתן מתקשה להאמין כי בטוח שאביו היה מספר לו על תכנוניו. 

הם מחליטים לבדוק את העניין. מי צדק בפרשנות שלו? האם דוד מדמיין ומגזים בפרשנותו ובתגובתו או יהונתן מכסה את עיניו מהמצב האמיתי של אביו. 

הם מחליטים ביניהם שלמחרת היום בזמן ראש חודש,   בזמן זה המלך מזמין את כל שריו ועבדיו לאכול איתו דוד יעדר מהמפגש במשך 3 ימים ואם תגובת שאול לחסרונו תהיה חיובית והוא לא יכעס הם יבינו שדוד דמיין את כעסו של שאול ואם הוא יגיב בצורה שלילית מסתבר שהכעס הוא אמיתי ולא כתוצאה ממצב רוח שלילי ששרה עליו. 

למחרת היום וביום השני דוד נמנע מלהגיע לבית המלך וכששאול שואל את יהונתן מדוע בן ישי[דוד] לא הגיע יהונתן מסביר שהוא נתן לו אישור כיוון שדוד ביקש להיות באירוע של משפחתו. שאול שומע זאת, מגיב בכעס, מקלל את בנו, מאשים אותו בכך שהוא חבר של מי שמנסה לקחת את מלכותו וכשיהונתן מנסה להרגיע אותו ולשאול במה דוד חטא לו הוא מנסה להרגו.

הסיפור מלמד אותנו שני דברים:

דוד מראה שהוא אדם שקול. לא ממהר לפעול אלא בודק את תגובתו. בודק את מחשבותיו והאם הפרשנות שלו מוגזמת או מציאותית. הוא לא ממהר לפעול ולברוח מהעיר אלא קודם בודק. בניגוד אליו שאול שכתוצאה מהקנאה ומהפחדים שלו מפרש את מעשיו של דוד כמנסה לקחת את המלכות ממנו ולכן מנסה להרגו. הוא גם כועס על בנו ליד כל השרים ומנסה להרגו. דבר שגורם לכך שמערכת היחסים עם בנו יורש העצר מדרדרת ולכך שכל שריו רואים אותו כשהוא בחוסר שליטה. 

א. יכולות להיות שני פרשנויות לאותו אירוע כדי לדעת מה מהן נכונה צריך לבדוק בצורה יבשה ללא רגשות. אלא בצורה עובדתית. [דוד ויהונתן חושבים שונה והם בודקים מי מהם צודק כדי לא לפעול בצורה שגויה ועל פי רגש]

ב. כתוצאה מפרשנות לא נכונה אפשר להגיע לרגשות שיוצאים מפרופורציה ולהריסת מערכות יחסים. [שאול מפרש בצורה שגויה את פעולותיו של דוד וחושש ממנו שהוא מעוניין לקחת את מלכותו כשאין לו סיבה לכך וכך הורס את היחסים עם ילדיו ועם דוד]

 הסיפור מלמד אותנו גם איך להתייחס לאירועים קשים ולמשברים כאלה שלא ניתן לייחס להם כוונה טובה. [בדיוק כמו סיפורו של יוסף ואחיו]

בזמן ההסכם שיהונתן ודוד עושים יהונתן אומר לו שאם דוד לא צדק בפרשנותו ואביו, שאול לא שונא את דוד ולא מתכנן להרגו הוא ילך עם נערו לשדה ועל פי ההסכם שסוכם ביניהם הוא יזרוק את החיצים ויאמר לנער נושא כליו: “הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה” דוד ידע שהוא יכול לשוב והכל בסדר. ומצד שני אם דוד צודק בפרשנותו אז הוא יאמר לאחר זריקת החיצים לנער: ” הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה–לֵךְ, כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה”

בדברים אלה הוא מעביר מסר סודי לדוד אם שאול מתכנן להרגו ולכן עליו לברוח אבל בנוסף יהונתן מוסיף פרט נוסף וחשוב לא פחות. הוא מוסיף : “כי שלחך ה’ ” במילים אלה הוא מנסה להעביר מסר לדוד נכון, אבי מנסה להרגך אבל אל תתעסק עם האירוע הזה ותתחיל להרגיש רגשות כעס כלפי אבי אלא תבין שכל האירוע הזה מי שסובב אותו הוא ה’ והמטרה היא כדי שתזוז. שלא תישאר במקום שלך. שהשליחות שלך פה נגמרה כרגע. שתתקדם. 

יש פעמים שאנחנו נמצאים במציאות שלא טובה לנו אולי עבודה שבה אנחנו משקיעים ונותנים את כל כולנו ובכל זאת מרגישים שלא מעריכים אותנו כראוי או אפילו יותר מזה במקום הערכה מתנכלים לנו. יהונתן מלמד את דוד בורא עולם מסובב את הסיבות ושולח שליחים בדמות אירועים ואנשים שונים שיקשו עליך כי הוא יודע שאם יהיה לך נוח אתה לא תזוז, אתה לא תתקדם לשום מקום אלא תישאר במקום הנוח והקטן שאתה נמצא בו. הקושי והכאב לפעמים הם אלה שדוחפים אותנו לזוז ולהתקדם ולהתנסות למען שליחותנו בעולם.

זה בדיוק אותו מסר שאומר יוסף לאחיו: “אתם חשבתם לרעה אבל ה’ חשב לטובה”.

נכון, המטרה והכוונה שלכם הייתה רעה אבל אני יודע שה’ סובב את כל העניין הזה כדי שאני אגיע למקום הטוב שאני נמצא בו כרגע. זו השליחות שלי ולא הייתי מגיע אליה לולא הדרך הקשה שעברתי.

מהי הדרך הנכונה להתמודד עם אירועים/משברים?

1.להירגע, לקחת נשימה עמוקה, לעצור ולהרגיש שהיא ממלאת את הגוף, להוציא את האוויר בנשיפה.

2. להסתכל על האירוע ולזהות את האירוע כסיפור. להפריד בין האירוע לבין הפרשנות אליו.  

.3. להסיר את כל המחשבות והפרשנויות השונות לאירוע כשמתמודדים איתו. ולראות את הנתונים שלו. 

4.להתייחס לאירוע בזמן הווה.  כרגע מה המצב? איך אני פועל/ת בצורה הנכונה ביותר לאור המצב הנתון?

5.לרשום את האירוע ולמצוא את האפשרויות השונות לפרשנות שיוצאות ממנו ולשים ליד כל אחת סימן שאלה.

7.לבדוק מה נכון בצורה שקולה ואחראית ולהבין שבסופו של דבר  הכל לטובה ולטובתי גם מה שנראה כלא טוב הוא לטובתי. יכול להיות שכרגע אני לא רואה את הטוב אבל זה לא אומר דבר על סוף התהליך. 

8.לסמוך ולהאמין באמונה שלמה שמי שמנהל את העולם מדייק לי את הדברים כדי שיהיה לי טוב. אני צריכה לסמוך על התהליך. ללמוד ממנו ולהתקדם. לא לעצור. 

מה היתרונות של דרך הפעולה הזו?

כשאדם מתייחס לאירועים בחייו כאירועים כמו שהם ולא ממהר להדביק להם פרשנות הוא יותר שקול. 

הוא לא מגיב בצורה רגשית וחסרת פרופורציה.

 הוא פחות טועה.

 הוא בודק קודם לפני שהוא פועל .

 התגובות שלו נכונות יותר ומתאימות למצב.

 הוא לא מאבד מערכות יחסים רק על סמך הדמיון שלו.

 הוא לא מאבד הזדמנויות רק בגלל הפחדים שלו והמחשבות מהעבר. 

הוא לא נשאר במערכות יחסים [עבודה, זוגיות, חברים וכו’] רק על בסיס רגש.

הוא לא נותן לרגשות שלילים או חיוביים להשפיע על שיקול דעתו . אלא פועל בצורה הנכונה ביותר לו ולחייו.

הוא מצליח ללמוד באמת ממה שהאירוע מראה לו וכך גם לתקן במהירות ולהתקדם בחייו.

הוא מצליח לקום הרבה יותר מהר ממשברים.

משימות לתרגול:

משימה 1:

יומן אפר”ת יומי.

בסוף כל יום לבחור אירוע אחד שעורר בי רגש ולרשום:

אירוע= מה קרה בפועל?

פרשנות= מה חשבתי על האירוע?

פרשנות= איך הרגשתי?

תגובה: כיצד פעלתי?

לאחר מכן להוסיף: האם יכולה להיות פרשנות נוספת לאירוע הקיים?

לחשוב: איזו פרשנות הייתה עוזרת לי יותר להתמודד עם המצב?

משימה 2:

מצלמת אבטחה

כאשר מתרחש אירוע לא נעים לשאול את עצמי:

אם מצלמת אבטחה הייתה מצלמת את האירוע מה היא הייתה רואה? לרשום רק עובדות ללא פרשנות.

לדוגמא:

אמרתי שלום והיא המשיכה ללכת- משפט נכון לכתיבה

היא התעלמה ממני-   פרשנות

מטרת המשימה: להרגיל את המוח להפריד בין האירוע לפרשנות.

משימה 3:

שלוש פרשנויות

על כל אירוע שמטריד אותך לכתוב את האירוע ולכתוב 3 פרשנויות אפשריות לאותו אירוע.

לדוגמא:

האירוע: חברה לא ענתה לשיחת טלפון.

פרשנות 1: היא ישנה.

פרשנות 2: היא כועסת עלי.

פרשנות 3: עומדת להיגמר לה הבטרייה.

מטרת המשימה היא להרגיל את המוח לזכור שהפרשנות הראשונה לא בהכרח נכונה ושיש עוד אפשרויות לפרש את האירוע.

משימה 4:

בדיקת ראיות

לכתוב מחשבה שמטרידה אותך ולבדוק:

אילו ראיות תומכות במחשבה הזו?

אילו ראיות סותרות את המחשבה?

האם אני יודע/ת כעת בוודאות או רק משער/ת?

התרגול מסייע לפיתוח חשיבה שקולה.

משימה 5:

סולם הפרופורציות

דרגו כל אירוע מ1 ועד 10

מהו האירוע?

עד כמה האירוע חמור?

עד כמה התגובה שלי תואמת את האירוע?

המטרה: לשים את האירוע במקום המתאים לו ולא לצאת מפרופורציות לגבי התגובה אליו.

משימה 6:

מכתב מהעתיד

לכתוב לעצמך מכתב כאילו עברה שנה- 5 שנים ולשאול את עצמך:

האם האירוע עדיין משמעותי?

האם למדתי ממנו?

האם יש בו משהו שיוכל לתרום לי בעתיד?

המטרה:  לגרום לי להבין שאם האירוע הזה לא יהיה רלוונטי בעוד כמה שנים אין צורך להשקיע בו כל כך הרבה אנרגיה ומחשבה אלא להתקדם.

משימה 7:

כלל 24 השעות

כאשר מדובר באירוע שמעורר כעס, עלבון או אכזבה

לא להגיב מיד[לומר לעצמי, “אני אגיב אבל רק מחר”.

להמתין 24 שעות

למלא את טבלת אפר”ת

המטרה: הרבה פעמים הפרשנות משתנה לאחר שנרגעים ומעבדים את האירוע בצורה שקולה.

משימה 8:

שאלות עצירה

כאשר רגשות חזקים עולים לאחר אירוע לעצור ולענות בכתב על 5 שאלות:

מה קרה בפועל?

מה אני חושב/ת שזה אומר?

האם יש הסבר נוסף?

מהן ההשלכות שיכולות להיות מהתגובה שאני רוצה לפעול בה?

מה הייתי מייעץ לחבר/ה במקרה שהיה חווה אירוע כזה?

מהי התגובה הכי שקולה במקרה הזה שתמזער נזקים לי?

מטרת התרגול להרגיע עצבים ולפעול בצורה שקולה לאחר שהעלנו השלכות וקיימנו בקרת נזקים אפשריים.