שברירים – דבורה בארון

ב”ה

 

שם היצירה: שברירים

סוג היצירה: סיפור קצר

מחברת היצירה: דבורה בארון

תקופת פרסום היצירה: 1949

 

על המחברת:

דבורה בארון נולדה בעיירה ברוסיה בשנת 1887 . היא נולדה לאב שהיה רב העיר וחינך ולימד אותה ערכי תורה ודת. אחיה בנימין, היה קשור אליה מאוד ולימד אותה ספרות עברית ורוסית. שני האנשים האלה שהיו חשובים מאוד בחייה מתו בעודה צעירה ומותם השפיע מאוד על כל חייה.  כבר בהיותה בת 15 התפרסמו יצירותיה הספרותיות. 

בשנת 1903 עזבה את בית הוריה לביתו של אחיה בנימין ולמדה הוראה. בהמשך חייה, בשנת 1910 עלתה לישראל וגרה בשכונת נווה צדק בתל אביב והשתלבה עם אנשי התרבות וספרות בארץ. השתלבה ככותבת בעיתון “הפועל הצעיר” והכירה את בעלה יוסף . בשנת 1915 גלתה עם ביתה על ידי התורכים למצרים בעקבות מלחמת העולם הראשונה והחשש של התורכים ממרגלים יהודים. כששבה חזרה לכתוב בכתבי העט בישראל אך מיעטה לצאת מביתה. בסיפוריה היא מתמקדת באזורים מתחומי ילדותה ונעוריה בעיקר. נפטרה ונקברה בשנת 1956 בעיר תל אביב.

 

סיכום היצירה לבגרות בספרות

תקציר:

היצירה נפתחת בתיאור דמותה של גיבורת הסיפור שלנו חיה פרומה.

חיה פרומה בגיל 5 מתייתמת מהוריה ומגיעה מהכפר ביכוב אל העיירה היהודית שם היא נמסרת לנשות העיירה כדי שיטפלו בה אבל אף משפחה לא מאמצת אותה. היא עוברת ממשפחה למשפחה בלי שאף אחד יתייחס אליה וירצה שתישאר איתם. כל בית שהיא מגיעה נותנים לה מקום בקצה הפינה של הבית לא לפני שבודקים את כלי השינה שלה אם הם נקיים ומסתכלים עליה לראות שהיא לא חולה במחלה מדבקת. אחת הזקנות של העיירה שריחמה עליה ורצתה להשאיר אותה אצלה מהר מאוד הבינה שהילדה אוכלת כמויות גדולות של אוכל ולכן החליטה גם היא להוציא אותה מביתה.

כשהייתה בגיל 8 והייתה צריכה ללכת לבית ששם הייתה אמורה לאכול ארוחת בוקר נפלה בשלג ושברה את רגלה. מהבכי שלה התאספו יהודי העיירה, ריחמו עליה ושמו אותה באכסניה עד שתצליח שוב ללכת. בזמן שהחלימה אכלה המון והשמינה ואז כשהבריאה וכבר יכלה ללכת על רגלה [אומנם בעקימות]המראה שלה נהיה יותר לא נעים לעין מהעבר. חלוק בלוי מתנופף, שיער לא מטופח, מראה גוף גדול ומגושם ורגל עקומה. גם חן לא היה בפניה כך שאף אחד לא התייחס אליה.

מכיוון שהייתה בעלת גוף חזק נשות העיירה לקחו אותה כעוזרת נקיון וכך בגיל 12 היא כבר ידעה לעשות את כל עבודות הבית. אם זה להסיק את התנור או לשאוב מים. וככה היו נשות העיירה לוקחות אותה לניקיון לאורך זמן הניקיון משוחחות איתה אך כשסיימה נותנות לה את הכסף ושולחות אותה לדרכה.

יום אחד הלכה לביתו של השמש שהייתה לו בת עם אופי טוב ועם שיער זהוב ויפה ועיניים מחייכות. חיה פרומה שהתפעלה מהמראה של שיערה נגעה בקצוות שערה בפליאה. הבת הסתכלה עליה בהפתעה אך האם התנפלה עליה עם המקל של התנור בזעם וצעקה בזעם למה היא מתנפלת על בתה? חיה פרומה שחיפשה מישהו שיבין אותה הסתכלה אבל אף אחד לא עזר לה.

חיה פרומה יצאה מהבית מושפלת ומאותו זמן לא חזרה אל בית זה לעבוד בו. היא גם מאותו זמן הפסיקה לדבר עם אנשים וכך דיבורה הפך להיות כבד כי לא תרגלה בו דיבור. במקום להתרועע עם אנשים הקפידה להתמקד רק בניקיון. החפצים שניקתה האירו לה פנים והחזירו לה ביחס הוגן על ההשקעה בהם. הם הבריקו וזהרו אליה בתגובה להשקעה ולמאמצים שלה.

פעם אחת כששבה מבית האופה שם התחילה לעבוד באופן קבוע ראה אותה בעל משקאות מהכפר מינקה שהיה אלמן וילדיו כבר נישאו ועזבו את הבית. הוא ביקש מאשת האופה שתתווך ביניהם. אותה אישה הסכימה והציעה לחיה פרומה את ההצעה כשהיא משכנעת אותה בכך שיהיה לה שם בית שתוכל לאפות לעצמה. והנשים משכונת הגיא הצטרפו אליה כדי לשכנע אותה שכך תוכל להפסיק להזדקק לאחרים. היא הסכימה ונשות המקום עם מעט הכסף שהצליחה לחסוך הכינו לה נדוניה. 

ארגנו את החתונה בכפר, בבית האופה עם משקאות ותבשילים כשהחתן מגיע עם כרכרה מלאה ירקות כמתנות חתונה וכך סידרו את הנישואין.

כשסיימו את סעודת הנישואין יצאו חיה פרומה ובעלה בכרכרה. היא מסתכלת מחלון הכרכרה על הנוף הראשון שראתה אחרי שנים רבות שלא יצאה מהעיירה והוא עסוק בענייניו ולא מביט בה בכלל.

כשראתה שהוא לא מתייחס אליה נכנסה בתוך עצמה וכשהגיעו לבית והלכה מחדר לחדר ושוב, לא מרוע אלא מאדישות התעלם הוא ממנה לגמרי. היא הסתכלה בבית, הורידה נעלים והתחילה לנקות את הבית. 

כך מידי יום ביומו, הוא הלך לעבודה, לפגישות שלו ולעיסוקיו והיא בבית מנקה, ומבשלת ולא מקבלת אפילו מעט יחס של התייחסות, או חיבה כשהיא מביאה אוכל לשולחן או יושבת. 

גם השכנים סביב ביתה לא התייחסו וכשיצאה לבחוץ הפנו עורף והתעלמו ממנה כך שמחוסר בררה וחוסר תגובה היא נכנסה שוב לביתה וחזרה לחפש מה יש בבית שהיא לא הבריקה כראוי.

יום אחד הודיע לה בעלה הזקן שהוא קנה פרה. הפרה הופרדה מהעגל שלה והייתה פראית ביותר. כשהביא את הפרה לבית הזהיר הזקן  אותה שלא תתקרב אל הפרה כיוון שהיא פראית ומסוכנת. 

חיה פרומה שהסתקרנה הציצה בפרה אך ראתה פרה רק עצובה שכמו בוכה ולא פרה כועסת. היא הביאה לה אוכל ויצאה אתה לדשא וישבה לידה. והפרה האדמונית ששמה היה ריז’קה לא כעסה והפסיקה להיות עצובה בזכות חיה פרומה. פעם כשחיה פרומה התיישבה לידה היא ליקקה אותה בשמחה. וחיה פרומה שמעולם לא קיבלה חום ואהבה הרגישה שמחה פנימית. וככה היא התחילה להשקיע בפרה ולדאוג לה.

יום אחד בעלה שהיה מבוגר מאוד אבל עדין בעל כוח רב הגיע לבית ושכב במיטתו ולא קם. מת. שלושת בניו ובתו שגרו בחוות הסמוכות הגיעו אל הבית לשבוע של השבעה.

במשך השבעה הכינה אוכל לילדי הבעל הזקן שישבו אתה שבעה וכששוחחו בענייני הירושה או מישהו מהם לקח בשקט כלי מהרכוש של הבית הלכה בשקט כאילו לא ראתה ולא שמעה דבר. כך גרמה שכולם יאהבו אותה. לאחר השבעה כשנשאלה על כתובתה והביאה אותה ביקשה במקום הכסף את הפרה ז’ירקה וקיבלה אותה.

הבית נמכר וכשהדיירים החדשים הגיעו היא שלחה את חפציה לעיירה עם שליח והיא וז’ירקה יצאו ברגל לכיוון העיירה. כשהגיעו שכרה צריף קטן שאף אחד לא רצה לגור בו. חצי ממנו עשתה רפת וחצי ממנו חדר לעצמה. וכך כל יום הייתה מחפשת עבודה בניקיון או אפייה ואת ז’ירקה הפרה הייתה שמה אצל הרועה כשחזרה הייתה מכינה לפרה ולה אוכל משאריות שאספה בזמן עבודתה ואז הייתה יושבת אתה, חולבת אותה בנחת ולאחר מכן מוכרת את החלב לאנשים שבאו לקנות. כשסיימה הלכה אתה לטייל בשדה ואנשים היו שואלים אותה מהיכן הביאה את הפרה? האם מהמקום שהגיעה ממנו? והיא הייתה עונה להם. כך שתיהן התנהלו באופן קבוע, בשקט וברוגע. 

עם הזמן מהחלב הרב שהפרה הביאה היא הכינה גם גבינות וחמאה ואת הולדים שנולדו לפרה היא מכרה ובכסף שקיבלה קנתה תנור אפיה שם הכינה לחמים טעימים ובגינה שתלה ירקות ואנשי העיירה היו מגיעים לקנות את הדברים הטריים והטעימים שהכינה. 

כך עם הזמן התבססה. הלמדן העיוור היה יושב בחצר שלה ושר לה שירי שבת והיא בזכותו התחילה ללכת לבית כנסת לבושה בצורה מכובדת ומהודרת. עד כדי כך שאנשים כבר לא הכירו אותה ושאלו: הזאת חיה פרומה???

יום אחד היא ראתה את מוטי השוחט מסתכל כבוחן את הפרה והיא נלחצה למרות שברור היה שרק עבר דרכה מבית הכנסת…בכל אופן נבהלה.

עברו להן כמה שנים טובות ויום אחד חיה פרומה הרגישה כאב חד בבטנה שרק גדל יותר ויותר. היא הבינה שחלתה ושמחולי זה תמות ולכן דאגה לחלק נכסיה, למכור ולתרום לאנשי העיירה.

כשסיימה לקחה את הפרה ומכרה אותה למשפחה שממנה קנו את הפרה בתחילה. כשהיא שמה את ידה עם טבעת היהלום שקנתה לעצמה על הפרה. הפרה הסתכלה עליה והסכימה למכירה. 

בשובה ממכירת הפרה עלתה למיטה, לקחה את התרופה שהרופא הביא לה ושכבה במיטה כשהיא מבינה שעוד מעט תלך למקום שכולו טוב. מקום שאליו הולכים האנשים שבעולם הזה חייהם היו מלאי ייסורים. 

 

מבנה הסיפור:

אקספוזיציה [פתיחה]- תיאור דמותה של חיה פרומה כנערה, יתומה, מכוערת וההתייחסות של אנשי הקהילה אליה כחפץ ולא כאדם עם רגשות.

נקודת מפנה– נקודת המפנה בחייה של חיה פרומה היא עם נישואיה לזקן האלמן. שם היא מגיעה לבית משלה וכבר לא צריכה לעבור מבית לבית כל יום ולדאוג מהיכן תשיג אוכל.

נקודת מפנה – רכישת הפרה העצובה והכועסת והבאתה לביתם של הזקן וחיה פרומה. בנקודה זו ניתן לראות שחיה פרומה מתחילה לקבל יחס טוב ממישהו שמגיב אליה בצורה שהכי קרובה לצורה אנושית ואנחנו שמחים שסוף סוף מישהו מתייחס אליה.

הסתבכות– בעלה הזקן של חיה פרומה מת והוא אומנם לא מועיל לה כבעל אבל בזכותו היה לה בית ומקום לישון ולאכול ולהיות עם חברתה הפרה ז’ירקה- מה יקרה עכשיו?

התרה – חיה פרומה  הופכת מדמות שברירית לדמות חזקה בעלת יוזמה. היא בוחרת לקחת את הפרה במקום את כספי כתובתה ומתחילה חיים פעילים ומלאי כושר דמיון למענה ולמען הפרה שלה ורואה ברכה במעשה ידיה. עד כדי כך שאנשים לא מאמינים שזו חיה פרומה שהכירו. היא מתה כשהיא אישה אמידה, מכובדת, ותורמת לסביבתה.

 

כותרת הסיפור – דרך כותרת הסיפור ניתן לפעמים לנחש במה הסיפור עוסק ואיזה מסר הוא רוצה להעביר לנו.

כותרת הסיפור “שברירים” באה ללמד על החיים השברירים של האדם, על נשמתו על כמה כל דבר שקורה יכול להטיל צלקת על חייו של אדם אחר וכמה חשוב שאנחנו, בני האדם נהיה רגישים יותר כלפי הסביבה שלנו.

בנוסף, כותרת הסיפור מראה לנו את דמותה של חיה פרומה השברירית שעוברת מהפך ומילדה ואישה שברירית שאומנם חזקה בגופה אבל נפשה שברירית ומצפה ליחס, לאהבה ולחמלה היא הופכת לדמות חזקה. פועלת ויוזמת שמתבססת בזכות עצמה ומקבלת בסופו של דבר יחס מכבד ומעריך מסביבתה.

 

דמות ראשית [גיבור]: 

חיה פרומה היא דמות עגולה שמשתנה ממצב של ילדה יתומה נתמכת בסביבה שאף אחד לא רוצה בה ומתעלמים מקיומה ומהצרכים שלה לדמות מוערכת, בעלת דמיון פורה וחרוצה שנותנת ערך לסביבה שלה ואף מתה לאחר שחילקה את נכסיה בצורה חכמה ורגישה.

מקום: עיירה יהודית קטנה במזרח אירופה.

 

ביטויים:

כלי שאין בו חפץ = ביטוי למישהו שאף אד לא רוצה ועובר ממקום למקום בלי הרגשת שייכות.

 

שמות וכינויים:

חיה פרומה– “חיה פרומה העקומה”, ילדי העיירה קראו לה בשם זה כי הייתה עם רגל עקומה ובעלת דמות לא מוערכת. הכינוי מבטא את הליגלוג ואת חוסר הערכה שהופנו אליה בילדותה ונעוריה.

הזקן– בעלה של חיה פרומה לא מכונה בשמו אלא “זקן” “איש המקשאות”. הכינויים האלה מדגישים את הריחוק בינו לבין חיה פרומה. אין ביניהם קשר של איש ואישה בזוגיות בריאה.

 

אפיון ישיר של הדמויות:

חיה פרומה– צולעת, ללא חן, שיער מדובלל, מלאה. לקראת סוף הסיפור היא מתוארת כאישה נאה, מכובדת, בעלת בגדים ותכשיטים יקרים.

אפיון עקיף של הדמויות: 

חיה פרומה– דרך הסיפור ניתן ללמוד על חיה פרומה שהיא חרוצה מאוד, טובת לב, שקטה, לא מחפשת מריבות ובעיות, רוצה שיראו אותה ויתייחסו אליה אבל לא דורשת את היחס, בעלת אכפתיות כלפי אחרים, נואשת ליחס וחמלה לא משנה ממי [מאנשים, רהיטים, מהפרה], ומגיבה מהר ליחס טוב כלפיה ביחס מכבד ואוהב מצידה.

בעלה של חיה-פרומה: לא מופיע בשמו דבר המדגיש את חוסר האיכפתיות שלו, האדישות וההתעלמות מחיה פרומה. הוא עסוק בענייניו, מבחינתו הוא לקח את חיה פרומה כדי שביתו יתפקד כראוי ולא כאישה שיש להתייחס אליה ולהעריך אותה. 

הילדים של הבעל הזקן של חיה פרומה- ניתן לראות שגם הם לא ייחסו לחיה פרומה שום התייחסות רק בזמן ולאחר השבעה כשראו איך היא מכבדת אותם, לא נכנסת לוויכוחים על הירושה ונעלמת בצורה דיסקרטית כשהם משוחחים או בוחרים לקחת חפץ מהבית בשקט. 

אנשי העיירה- מאופיינים כאנשים קרים, בלי יכולת התייחסות לכאלה שנמצאים במעמד נמוך מהם וזקוקים להם, הם עושים רק כי חייבים ולא מתוך רגשות איכפתיות אלא מתוך רגשות אשם ומצפון.

הפרה ז’ירקה– הפרה בסיפור הופכת להיות דמות אנושית, היא מקבלת שם כשאחרים לא מקבלים ,היא זו שמגיבה לחיה פרומה ומוצאת אצלה מקלט ובתמורה גם נותנת לחיה פרומה יחס, נחמה, חיבה, בהמשך היא גם תיתן לה עגלים שתוכל למכור וחלב טרי איכותי ובכמות גדולה כתגובה ליחס הטוב כלפיה. 

חיה פרומה חוששת לחיי הפרה [מול מוטי בעל האיטליז] כי מבחינתה ז’ירקה היא לא רק פרה היא מישהו לדבר איתו, להיות איתו, לשוחח איתו, לעבוד איתו בשיתוף פעולה מלא ולקבל ממנה יחס הדדי ומגיב. 

 

ניגודים: 

השיער היפה של בת השמש מול השיער המדובלל של חיה פרומה.

האור בעיניים והחיוך של בת השמש מול העיניים העגולות והפעורות של חיה פרומה שמקוות ליחס.

בת השמש משמשת כדמות ניגודית למראה של חיה פרומה. גם במראה החיצוני שלה וגם בכך שחיה פרומה יתומה ואין מי שיגן עליה ולבת השמש יש אמא שרק בגלל שחשבה שחיה פרומה אולי יכולה לפגוע בה מיד צעקה ופגעה בחיה פרומה.

מוטיב חוזר בסיפור:

ניקיון– הנקיון חוזר שוב ושוב בסיפור. דרך הניקיון אנחנו רואים את החריצות של חיה פרומה, את הרצון שלה לקבל תגובה כלשהי על מעשיה. הרהיטים הנקיים מחזירים לחיה פרומה יחס בכך שלאחר שהיא משקיעה בהם זמן ומאמץ הם מגיבים אליה בטוב.
הניקיון מופיע כדי להראות לאנשים שהם צריכים לנקות את התנהגותם ואת ליבם

 

קור– 

הבכי של חיה פרומה כשנפלה על הקרח לאור קרני הזריחה הקרות מדגישות את הקור של האנשים. שסייעו לחיה פרומה בלי רגשות רק כדי לסמן שעשו את המצווה.

מזג האוויר החורפי המדגיש את הקור של אנשי העיירה והסביבה.

היד– 

היד הנעלמת של האם שטיפחה וחיממה את בתה הקטנה. “מעט חמימות מטיפוחה של יד אם”.

היד של האם  שחיה פרומה התרגלה אליה וכך ידה של חיה  נשארת תלויה כאילו מחכה לה. “עדין הייתה ידה נתלית ברפיון מחוסר כף היד שבה רגילה הייתה להיאחז”

הידיים של אנשי העיירה שחיה פרומה עוברת מיד ליד והם ממששים את הדברים שלה ובודקים אותם לפני שלוקחים לביתם. “במשך כמה ימים עברה פה, .. מיד ליד”

הידיים של חיה פרומה שמנקות בחריצות את הרהיטים כדי לקבל יחס. “ידיה “הדוביות” בתוך הערבה.. “בתנופות יד אחדות הביאה…”

ידיה של חיה פרומה הרטובות כשניסתה לנגוע בשיער בת השמש. “הביטה בעצב בכפות ידיה”

הידיים של חיה פרומה שמכינות בצק בבית האופה בחריצות. “בלושה גוש בצק”

תנועת היד שחיה פרומה הייתה עושה כשסיימה לעבוד כדי להתעלם מהיחס המתעלם כלפיה “ועשתה תנועה בידה כמבקשת לאחוז בסל כדי להיפטר וללכת”.

היד של חיה פרומה בסוף הסיפור כששמה את ידה עם טבעת היהלום על הפרה . “היא הניחה את ידה עם טבעת היהלום על גב הבהמה המצהיב”

דרך מוטיב הידיים ניתן לראות את התהליך שחיה פרומה עוברת. ממצב של תלויה באמה ומצפה לה, לעוברת מיד ליד, למתאמצת על ידי ידיה לרכוש חברה ובסופו של דבר בוחרת לפעול בעצמה ולא לתת לסביבה להכתיב מי היא. אז היא מגיעה לעצמאות, לחופש ודווקא אז היא גם מגיעה לקבלת כבוד מהסביבה שלה. כשהיא לוקחת את עצמה בידיים ופועלת למען עצמה.

 

ההתעלמות– ההתעלמות הוא מוטיב שחוזר בסיפור. חיה פרומה זוכה להתעלמות מרגע שהיא מגיעה לעיירה לאחר שהוריה מתו ולאורך שנותיה. גם כשקורים מצבים שנראה כאילו סוף סוף היא מקבלת יחס ורואים אותה היא שוב מתאכזבת ומפנים לה עורף בהתעלמות.

כשהיא מגיעה לעיירה ולוקחים אותה לבתים שונים של אנשים ומעבירים אותה ממקום למקום.

הזקנה מההר שלוקחת אותה לביתה ואז מתחרטת כשהיא רואה שהיא אוכלת הרבה.

אנשי העיירה– לאחר שהיא נופלת בגיל 8 ושוברת את הרגל ויהודי העיירה מארגנים לה מקום באכסניה ומביאים לה מאכלים והיא חושבת שעכשיו יתייחסו אליה יפה היא מתאכזבת כשלאחר שהיא מבריאה מתעלמים ממנה.

נשות העיירה שמשוחחות איתה בזמן שהן מנקות יחד איתה את הבית אבל בסיום הניקיון מביאות לה את הכסף ומתעלמות ממנה.

הדיירת בבית השמש– האישה שגרה בבית השמש ורואה את התנהגותה של אשת השמש כלפי חיה פרומה ובוחרת לשתוק ולא לסייע לחיה פרומה.

בת השמש שמתנהגת יפה ומחייכת וצוחקת וחיה פרומה מתפעלת ממנה אבל כשהיא נוגעת בשערה מתוך התפעלות אמה של הילדה מתנפלת עליה בזעם כאילו פגעה בבת שלה.

איש המקשאות– שרוצה להתחתן איתה ומבקש שיסדרו ביניהם אך לאחר שהם נישאים היא רואה שהוא מתעלם ממנה.

 

האנשה – העברת תכונות אנושיות לדברים לא אנושים.

הפרה– הפרה מקבלת תכונות של בני אדם כשהיא מתוארת כבוכה ועצובה כשהיא מגיעה לביתם של הזקן וחיה פרומה. 

חיה פרומה משוחחת איתה, מחלקת את הצריף שלה באופן שווה עם הפרה, מטיילת איתה, ויושבת ומשוחחת איתה.

הפרה מקבלת שם [ז’ירקה] בניגוד לדמויות בסיפור שהיינו מצפים לקבל את שמותיהם אבל מופיעים רק בכינויים שלהם או בעיסוקם וזה כדי להדגיש שדווקא היא הפרה התנהגה בצורה אנושית בניגוד לשאר הדמויות סביב חיה פרומה. 

הרהיטים בבית– החפצים שחיה פרומה מנקה גם הם מקבלים חיות אחרי שהם נקיים כי הם מגיבים למאמצים של חיה פרומה בכך שהם מבריקים ומצוחצחים.

 

מוסר השכל ורלוונטיות:

מהסיפור של חיה פרומה ניתן ללמוד על היכולת של האדם לשנות את גורלו גם אם התחיל את חייו בצורה קשה ביותר ואף אחד מסביבו לא מקל עליו. עדיין, הוא יכול לבחור להרים את חייו ולשנות אותם ממצב של נתמך למצב של תומך. ממצב של עני למצב של אמיד, ממצב של מראה מרושל ומבזה למראה מכובד. חיה פרומה משתנה מילדה יתומה שאף אחד לא רוצה להיות בקרבתה [למרות שהיא טובת לב וחרוצה היא מקבלת התעלמות וביזיונות] לאישה אמידה שאנשים שואלים אותה שאלות כדי לשוחח וקונים ממנה.

 

מהסיפור ניתן להבין על כוחו של האדם ועל החשיבות לחזק את הביטחון שלו בעצמו גם בלי עזרה מהסביבה. הסביבה חשובה ואפילו חשובה מאוד אבל אם אתה נמצא כרגע במצב שהסביבה לא מגיבה אליך כמו שרצית תמצא את הכוחות בתוכך להתקדם, להתחזק ולפעול. ממילא לאחר שאדם פועל ומצליח ומחזק את הביטחון שלו בעצמו הסביבה נמשכת אליו. חיה פרומה שלאורך כל חייה תלויה באנשים ומחכה לכך שיראו אותה ויתייחסו אליה ומתאמצת לרצות אותם בכך שמנקה ועובדת למענם בעבודות קשות מקבלת יחס מהם אבל יחס שהוא ללא רגשות אלא יחס של חובה. רק לאחר שהיא בוחרת בחירה בחייה [לקבל את הפרה במקום את כספי כתובתה], עומדת על שלה ופועלת בלי להסתמך ולהיתמך באנשים היא מקבלת יחס מכבד מהסביבה שלה.

 

לחפש את האור והטוב בסביבה – מהסיפור של חיה פרומה ניתן ללמוד שגם כשאף אדם מסביב לא נותן יחס עדיין אפשר לחפש ולראות את הטוב ואת היחס ממקור שהוא לא בני אדם. חיה פרומה כשרואה שבני אדם לא מתייחסים למאמציה לסייע להם ולהתחבב עליהם בוחרת להשקיע את המרץ שלה בכאלה שכן רואים אותה כמו הרהיטים שמגיבים להשקעתה והפרה שמתייחסת אליה ומגיבה להשקעתה.

 

מהסיפור של חיה פרומה ניתן ללמוד על דרך לפתור בעיית תקשורת. הרבה פעמים יש אנשים שיש להם קושי בתקשורת מכל מיני סיבות ומקשיים או טראומות שעברו בחיים. דרך בעלי חיים ניתן לטפל בקשיים אלה כיוון שבעלי חיים רבים מגיבים ומתקשרים טוב יותר לאנשים שנותנים להם גם אם במראה הם לא בעלי ביטחון עצמי או מראה מכובד. 

 

לאחר שהביטחון העצמי מתחזק על ידי תקשורת על בעל חיים יהיה קל יותר לאדם שפוחד מחברה לתקשר עם החברה. לפעמים על ידי הבעל חיים בעצמו[תוך כדי שאלות על הבעל חיים אפשר לתקשר עם האדם כמו בסיפור שאנשים ראו את חיה פרומה מטיילת עם הפרה ושאלו אותה מאיפה הביאה אותה והיא ענתה להם… זו צורת תקשורת ראשונה שראינו אצל חיה פרומה עם בני אדם ששוחחו איתה לא למען מטרה מסוימת.]

 

מהסיפור ניתן ללמוד על זוגיות ועל הצורך של אישה בזוגיות שיראו אותה. חיה פרומה לא הראתה לאורך הסיפור שהפריע לה שבעלה זקן. הבעיה שלה הייתה עם העובדה שהוא לא התייחס אליה, לא הרים אליה מבט, לא הסתכל והתבונן אליה. הצורך הכי בסיסי בזוגיות של האישה הוא שהאיש שלה יראה אותה, שיראה את מה שהיא עושה, את ההשקעה שלה, ויחייך, יאמר מילה טובה, יראה חיבה.

מהסיפור ניתן ללמוד על חמלה ויחס לסביבה- אנשים ממהרים לדרכם לחייהם ולא מסתכלים על האנשים השקופים. על אלה שזקוקים ליחס, לחמלה, לחיבה. להתייחסות. עד כדי כך שאנשים צריכים למצוא נחמה בחפצים או בבעלי חיים כנותני חיבה. הסיפור בא להעיר אותנו, בני האדם להסתכל על מי שלידנו. מי צריך חום, הסתכלות, חיוך. ולהבין כמה כוח יש לחיוך ולמילה טובה שאדם מעניק לאדם אחר. 

יש פה ביקורת של המחברת ליחסי ניכור והתעלמות בקהילה.

 

הטקסט המלא של היצירה אינו מופיע באתר מטעמי זכויות יוצרים.

העמוד מציג פרשנות, סיכום וניתוח לימודי בלבד בהתאם לעקרון השימוש ההוגן (סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, תשס”ח-2007).

הגישה לאתר בתשלום נועדה למימון פיתוח תכני הלמידה, ואינה מהווה הפצה מחדש של היצירה המקורית.

 

 

כל הזכויות בטקסט המקורי של היצירה שמורות ליוצר/לעיזבון/לבעל הזכויות.

האתר מציג חומר לימודי ופרשני בלבד ואינו תחליף ליצירה המקורית.

 

לומדים לבגרות בספרות בקלות. עוד סיכומים לבגרות בספרות, הסברים, שאלות בגרות בספרות, אמצעי עזר בספרות, המחשה ושיעורי צפייה בספרות לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בספרות אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד ספרות לבגרות , הכנה לבגרות בספרות , שיעורים פרטיים בספרות , סיכומים לבגרות בספרות, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק ,  טיפים לבחינת בגרות בספרות , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בספרות , חומר עזר לבגרות בספרות, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

 

שאלות לבגרות בספרות:

1. מהו המסר שלקחת מהסיפור? הסבירי כיצד למדת אותו מהסיפור?
2. לאיזו דמות התחברתם בסיפור ומדוע?
3. בחרו בדמות משנית בסיפור וכתבו מה תפקידה בסיפור לדעתכם? כיצד על פי הסיפור הדמות השפיעה על חיה פרומה? 

 

 

 

 

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%20%D7%A7%D7%A6%D7%A8/%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99.html

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%9B%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A7%20%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D.html