דיבור פנימי
- פרק דיבור פנימי
ב”ה
נושא: כיצד לשחרר חסימות?
תת נושא: דיבור פנימי
רוב האנשים חושבים שמה שמעכב אותם זה רק המילים שהם אומרים או המחשבות שהם הכריחו את עצמם לחשוב. בחקירה עמוקה יותר של תורת הנפש על פי היהדות יש דבר נוסף שעוצר את האדם.
הוא נקרא “דיבור פנימי”.
מהו דיבור פנימי?
יש 3 סוגי דיבור שכשאדם אומר אותם באופן אוטומטי ללא מחשבה כתגובות לאירועים שקורים או לשיחות מולו שחוסמים אותו:
דיבור מתגונן- דיבור שנועד להגן עלינו כדי שלא נתאכזב וכדי שלא נגדיל צפיות ואז נישבר נפשית.
המשפטים יהיו בדרך כלל כך:
“אני לא מתאימה לזה”
אני לא בנויה נפשית לזה”
אני רגילה שזה לא הולך לי”
“בדרך כלל זה לא הולך לי”
“עדיף לא למהר להתרגש”
המשפטים האלה נאמרים באופן אוטומטי כשאת מצד אחד מאוד רוצה משהו מסויים אבל את חוששת לא לקבל אותו ולהתאכזב וכך, דרך המילים האלה את חוסמת את עצמך כדי לא למהר להתרגש ואז להתאכזב בגדול ולכאוב.
המשפטים האלה אמנם באמת גורמים לנו לא לקוות יותר מידי ולא לצפות לכלום וכך לא להתרגש אבל מצד שני הם גם חוסמים את הסיכויים שכן יהיה לנו משהו. כי ברגע שאני אומרת לעצמי ועל עצמי את הדברים האלה אני מראש חוסמת את הדברים האלה מלקרות. נכון, לא תהיה אכזבה גדולה אבל גם לא תהיה התרגשות ושמחה גדולה.
דיבור מצטדק- דיבור שמסביר את הסיבות לחוסר.
המשפטים יהיו בדרך כלל:
“המצב קשה היום”
“אף אחד לא מצליח במבחנים האלה הם קשים מידי”
“הכל קומבינות, אין סיכוי להיכנס”
“התקופה הזו מורכבת מידי לעסקים”
“אף אחד לא קונה היום בחנויות”
המשפטים האלה שאדם אומר לעצמו יסבירו מהי הסיבה שמבחינתו הדברים הטובים שהוא קיווה להם לא יגיעו אליו. הוא לגמרי מבין את הסיבות לכך. יש לו את כל ההוכחות למה הטוב הגדול שהוא חלם עליו לא אמור להגיע אליו עכשיו או בכלל.
ושוב, המשפטים האלה מתיישרים עם המציאות. הוא באמת לא יתאכזב אם הוא לא יצליח כי הוא הבין שהמזל שלו הוא כזה שהדבר לא מתאפשר.
דיבור מקטין- כאשר אדם מקטין את עצמו מתוך ענווה שלא במקומה.
“אני לא בטוח שאצליח”
“יש אחרים שמתאימים הרבה יותר ממני לתפקיד”
“אני לא באמת כזה טוב”
כשפונים לאדם והוא מקטין את עצמו הדבר חוסם אחרים מלקדם אותו. אם הוא לא מאמין בעצמו למה שאחרים יאמינו בו? אם הוא חושב שהוא לא טוב , מי אנחנו שנתווכח? יש פה ענווה שאינה במקומה והיא גורמת להרבה דברים לא טובים.
כדי להמחיש אני אתן דוגמא מהסיפור של שאול המלך שנבחר על ידי האל בעצמו למלך על ישראל, המלך הראשון של ישראל. מן הסתם אם האל בעצמו בחר אותו אז שאול היה לו את כל הכישורים המתאימים כדי למלוך ובכל זאת ניתן לראות ששאול עשה את תפקידו כראוי ובמקום להתוות דרך לכל העם חשש מתגובתם, הקשיב לעם במקום לאל וכך עברה מלכותו לדוד לא לפני ששמואל הנביא הוכיח אותו ואמר לו : ” הרי אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה”. זאת אומרת, שמואל אומר לשאול: מה שגרם לך לנפילה הזו היא העובדה שהיית קטן בעיניך, בעיני עצמך. כי הרי בעיני האל היית ראוי להיות ראש שבטי ישראל. מה שפגע בך זו ההרגשה הפנימית שלך שאתה לא מספיק טוב. אבל זה שלך. זה לא של האל. זו החלטה פרטית שלך להרגיש שאתה לא מספיק שווה.
האדמו”ר מפיסצנה אמר: “כשם שאי אפשר לעשות שום דבר בלא רצון ולא להתמיד בלא החלטה, כך אי אפשר לשום עליה בלי אמונה בעצמו ובכח עבודתו” .
העולם הוא מלא באור אין סופי של הבורא. מלא בטוב. תמיד יש טוב ותמיד בשפע השאלה היא אם יש בתוכך את היכולת, את ה”כלי” לקבל ולהכיל אותו?
יש כאלה שהקורונה גרמה להם להתעשר כשכולם הפסידו. יש שהמלחמות גרמו להם להתעשר בעוד אחרים סגרו את העסקים שלהם. יש שדווקא תקופות הלמידה בזום עשו אצלם מהפך בתחום הלמידה והיה להם הרבה יותר קל להצליח ולהשלים פערים, יש שהמצב המשפחתי שלהם נהרס כתוצאה מהשהייה ביחד זמן רב בקורונה ויש שדווקא זמן זה איחד את כולם וגרם לגיבוש. מפה ניתן להבין שיש תמיד טוב בעולם ובשפע. הוא יורד על כולם בצורה שווה. השאלה היא מי מצליח לקבל אותו, להכיל אותו, ליהנות ממנו ומי חסום מראש לטוב הזה ולא מצליח לראות אותו אפילו כשהוא מעליו ממש ומוגש לו על מגש של זהב.
חז”ל מסבירים לנו שהטוב הוא אין סופי. והוא מתיישר עם האמת שלך לגבי המציאות “תחשוב טוב יהיה טוב”[הצמח צדק] . את מאמינה שיהיה לך טוב אז זה מה שתימשכי. את לא מאמינה, את לא מצפה, את לא מתרגשת? נכון שלא תהיה אכזבה גדולה אבל גם לא תהיה הצלחה גדולה כי מראש חסמת אותה. לא נתת לה להיכנס. לא האמנת שמגיע לך.
גם אם יהיו הזדמנויות מול העיניים שלך אם תבחר להתעסק בלמה לי אין ואיך את מבינה למה אין לך את לא תצליחי לראות אותם.
אז איך ניתן לשנות את הדיבור הפנימי?
הרבה חושבים שהשינוי יהיה אם נתחיל להכריח את עצמנו לחשוב מחשבות חיוביות, אם נתחיל לומר משפטים קבועים בוקר וערב חיוביים.
זה יכול לעזור השאלה היא איך אומרים? איך חושבים?
מאיזה מקום זה מגיע?
כי אם אדם יאמר מילים חיוביות של: “אני יכולה”, “אני מצליחה” , “אני אלופה”, “זה לגמרי מגיע לי” אבל בפנים יהיה קול פנימי שיצעק: “על מי את עובדת? את ממש לא!! אז נכון שאמרת מילים יפות והכרחת את עצמך לחשוב אבל ממש לפני המחשבה ולפני הדיבור יזדחל דיבור פנימי שונה לחלוטין שישנה לגמרי את הטון ואת הרגש והתדר שיעביר את המסר.
תחשבו שהחלטתם לבקש העלאה מהבוס וחזרתם על מנטרות חיוביות שוב ושוב ודמיינתם את החיוך של הבוס שאומר כן אבל כל כמה זמן נכנסה מחשבה שקטה שאמרה “אין סיכוי”, “אתה לא מסוגל”. ברור מאליו שתכנסו למשרד לא עם הביטחון המתאים ולא עם הדיבור הרגוע והמתאים מהסיבה הפשוטה: אתם אומרים משהו אחד ומתכוונים למשהו אחר.
“אחד בפה ואחד בלב”- אין פה שלמות.
באופן טבעי לא תצליחו להשיג מה שרציתם.
אם כך, מה שכן נצטרך לעשות זה לפני שאנחנו חוזרים על משפטים קבועים ומחשבות חיוביות נבדוק את הדיבור הפנימי שלנו.
ניתן לו מקום.
נעצור רגע כשהוא מזדחל אלינו ונקשיב לו.
לא נקשיב ממקום של לקבל ולהאמין לו אלא נקשיב מהמקום של לחקור אותו. לזהות מהיכן הוא מגיע? מה גרם לו לומר את הדברים האלה?
פשוט נעצור לרגע. ונסתכל עליו. כמשהו חיצוני. משהו שהוא לא חלק מהזהות שלנו.
בעל התניא מדבר על כך שיש נפש בהמית ונפש אלוקית. שתיהן בתוך האדם הולכות איתו לכל מקום וכל אחת מהן מנסה להשתלט על האדם. ברגע שהאדם מבין שזה שיש לו קול שמושך אותו לדברים שלילים או לחוסר עשייה וחוסר אמונה בעצמו וביכולת שלו והוא מבין שהוא מעל הקול הזה. הוא לא חייב להקשיב לו ולא חייב לקבל אותו. הוא לגמרי יכול לבחור למה להקשיב ואז יותר קל לו להתנהל כי הוא מבין שזה לא הזהות שלו. זה לא מי שהוא. זה שני קולות שמלווים אותו קבוע אבל עדיין יש לו אפשרות בחירה.
תעצרו, תחשבו: מה הקול הזה אומר לי? האם הוא מקדם אותי? האם הוא חוסם אותי? האם הוא נכון או שהוא רק מצייר את הדברים כעובדה אבל אין בהם שום אמת מוחלטת שלא יכולה להשתנות.
אחרי שעצרתם, בחנתם והתבוננתם כבר נוצר מצב של מרחק. המרחק הזה בינכם לבין הקולות האלה יוצר אפשרות של שליטה. של בחירה. איזה משפטים אני לוקחת ועל איזה אני מוותרת.
מי האדם שאני רוצה להיות?
איזה משפטים פנימיים תומכים בגירסה הזו ואיזה משפטים חוסמים.
זה לגמרי בשליטה שלך.
לומדים לבגרות– באתר בגרות בקליק.
כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.
