תניא – פרק ט’
- תניא
- פרק ט
- ליקוטי אמרים - נפש אלוקית ונפש בהמית
וְהִנֵּה מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמִּקְּלִפַּת נֹגַהּ בְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּלֵּב, בַּחֲלַל שְׂמָאלִי שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, וּכְתִיב 1: “כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ”. וְלָכֵן כָּל הַתַּאֲוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת וְכַעַס וְדוֹמֵיהֶן הֵן בַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב הֵן מִתְפַּשְּׁטוֹת בְּכָל הַגּוּף, וְגַם עוֹלֶה לַמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ לְחַשֵׁב וּלְהַרְהֵר בָּהֶן וּלְהִתְחַכֵּם בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מְקוֹרוֹ בַּלֵּב וּמֵהַלֵּב מִתְפַּשֵּׁט לְכָל הָאֵבָרִים, וְגַם עוֹלֶה לְהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ.
אַךְ מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית הוּא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְגַם בַּלֵּב, בֶּחָלָל הַיְּמָנִי שֶׁאֵין בּוֹ דָּם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב 2: “לֵב חָכָם לִימִינוֹ”, וְהִיא אַהֲבַת ה’ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶבֶת בְּלֵב מַשְׂכִּילִים הַמְּבִינִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּדַעְתָּם אֲשֶׁר בְּמוֹחָם בִּדְבָרִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה, וְכֵן שִׂמְחַת לֵבָב בְּתִפְאֶרֶת ה’ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵי הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ בְּמוֹחַ חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ מִסְתַּכְּלִים בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא וְתִפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף וְתַכְלִית, כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב הֵן מֵחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבַּמּוֹחִין.
אַךְ הִנֵּה כְּתִיב 3: “וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ”, כִּי הַגּוּף נִקְרָא 4 “עִיר קְטַנָּה”. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁנֵי מְלָכִים נִלְחָמִים עַל עִיר אַחַת, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְכָבְשָׁה וְלִמְלֹךְ עָלֶיהָ, דְּהַיְנוּ לְהַנְהִיג יוֹשְׁבֶיהָ כִּרְצוֹנוֹ וְשֶׁיִּהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יִגְזֹר עֲלֵיהֶם. כָּךְ שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת, הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִפָּה, נִלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ עַל הַגּוּף וְכָל אֵבָרָיו. שֶׁהָאֱלֹהִית, חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ שֶׁתְּהֵא הִיא לְבַדָּהּ הַמּוֹשֶׁלֶת עָלָיו וּמַנְהִיגַתּוּ, וְכָל הָאֵבָרִים יִהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתָּהּ וּבְטֵלִים אֶצְלָהּ לְגַמְרֵי וּמֶרְכָּבָה אֵלֶיהָ, וְיִהְיוּ לְבוּשׁ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ וּשְׁלֹשֶׁת לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ כֻּלָּם בְּאֵבְרֵי הַגּוּף וְיִהְיֶה הַגּוּף כֻּלּוֹ מָלֵא מֵהֶם לְבַדָּם וְלֹא יַעֲבֹר זָר בְּתוֹכָם חַס וְשָׁלוֹם. דְּהַיְנוּ תְּלָת מוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יִהְיוּ מְמֻלָּאִים מֵחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁהִיא חָכְמַת ה’ וּבִינָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף, וּלְהוֹלִיד מֵהֶן עַל יְדֵי הַדַּעַת הַיִּרְאָה בְּמוֹחוֹ וּפַחַד ה’ בְּלִבּוֹ, וְאַהֲבַת ה’ כְּאֵשׁ בּוֹעֵרָה בְּלִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, לִהְיוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְדָבְקָה בּוֹ בְּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ וּמְאֹד מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא שֶׁבֶּחָלָל הַיְּמָנִי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מָלֵא וְגָדוּשׁ, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט גַּם לֶחָלָל הַשְּׂמָאלִי לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא יְסוֹד הַמַיִם הָרָעִים שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁמִּקְּלִפַּת נֹגַהּ, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַפְּכָהּ מִתַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 5: “בְּכָל לְבָבְךָ” – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ 6.
וְהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אַהֲבָה רַבָּה וְחִבָּה יְתֵרָה מִמַּדְרֵגַת אַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ. וְהִיא הַנִּקְרֵאת בַּכָּתוּב 7 “אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים”, לְהִתְעַנֵּג עַל ה’ מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וְהָעֹנֶג הוּא בְּמוֹחַ חָכְמָה, וְשֵׂכֶל הַמִּתְעַנֵּג בְּהַשְׂכָּלַת ה’ וִידִיעָתוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְהוּא בְּחִינַת הַמַּיִם וְזֶרַע אוֹר זָרוּעַ שֶׁבִּקְדֻשַּׁת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הַמְּהַפֶּכֶת לְטוֹב אֶת בְּחִינַת הַמַּיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהֶם בָּאוּ תַּאֲוֹת תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה מִתְּחִלָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ’ פֶּרֶק ג’ בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁהָרַע נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת טוֹב גָּמוּר כְּמוֹ יֵצֶר טוֹב מַמָּשׁ בְּהָסִיר הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בָּהֶם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, יִהְיוּ לַה’ לְבַדּוֹ. וְכָל כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבַּפֶּה וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמוֹחַ יִהְיוּ מְמֻלָּאִים מִן לְבוּשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְבַדָּהּ, שֶׁהֵן מַחֲשֶׁבֶת ה’ וְתוֹרָתוֹ, לִהְיוֹת שִׂיחָתוֹ כָּל הַיּוֹם, לֹא פָסֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא. וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיִּי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר רְמַ”ח אֵבָרָיו יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְבַד, שֶׁהוּא לְבוּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
אַךְ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִפָּה רְצוֹנָהּ לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ, לְטוֹבַת הָאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וִינַצְּחֶנָּה, כִּמְשַׁל הַזּוֹנָה שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ 8.
מראה מקומות:
1 דברים יב כג. | 2 קהלת י ב.
3 בראשית כה כג. | 4 קהלת ט יד. | 5 דברים ו ה.
6 ברכות נד א. | 7 שיר השירים ז ז. | 8 זהר חלק ב קסג א.
ב”ה
נושא: שתי נפשות בגוף האדם
מיקום: תניא פרק ט
בעל התניא לאחר שהסביר לנו שיש שתי נפשות בגוף האדם ולא כמו שנראה לנו שיש נפש אחת מסביר לנו מה המקום של כל נפש כדי שנוכל להבין את המקור לרצונות שלנו וכשנבין את המקור לרצונות שלנו יהיה לכל אחד ואחת מאיתנו יכולת פשוטה יותר לבחור את הבחירה הנכונה מבין שתי הנפשות.
כמו שאמרנו יש שתי נפשות: נפש אלוקית ונפש בהמית. כל אחת מהן מקומה באזור אחר בגוף האדם.
הנפש האלוקית – הבסיס שלה שבו היא יושבת הוא המוח. ויש לה סניף שדרכו היא גם מתנהלת וזה הלב האזור הימני שבו. שהוא אזור עם פחות דם.
הנפש הבהמית – הבסיס שהיא יושבת הוא הלב האזור השמאלי שלו ששם האזור מלא בדם.
לפי המיקום של כל נפש ניתן להבין איך היא מתנהלת ומה גורם לה לפעול.
נפש אלוקית –
- הנפש האלוקית שהמיקום שלה במוח פועלת על פי השכל. היא חושבת. היא מנסה להבין מה הכי נכון לטווח הרחוק ולא לעכשיו. החשיבה שלה היא רחבה יותר. היא לא חושבת רק על עצמה אלא החשיבה שלה היא על האחר. על האל, הבן זוג, על בני האדם. היא רוצה להתחבר והיא מבינה שהחיבור אומר שלא בהכרח יהיה לי קל עכשיו אבל אני עושה את מה שנכון לטווח הרחוק לצורך חיבור.
- הסניף שלה הוא הלב האזור הימני שהוא עם פחות דם. פחות רגש מתפרץ אלא רגש מבוקר שמגיע כתוצאה מהתבוננות וחשיבה מה נכון ומתי נכון. הנפש האלוקית היא שקולה ומחושבת היא לא פועלת בלי לחשוב. גם הרגשות שלה הם מבוקרים ורק לאחר מחשבה.
- הנפש האלוקית רצונה חיבור עם האל, תורה ומצוות. [בין אדם לאל או אדם לחברו]. האינטרס הוא אלוקי.
הנפש הבהמית –
- הנפש הבהמית הבסיס שהיא יושבת בו הוא הלב האזור השמאלי. אזור עם הרבה דם.
הלב הוא מקום הרצונות, התאוות, הרצונות שבאים לשרת את האדם עצמו ולא אחרים. גם אם הוא יעשה למען אחרים מה שיעמוד מאחורי המעשה זה אינטרס אישי. איפה אני ארוויח מהעניין הזה.
- האזור השמאלי בלב הוא אזור מלא דם הכוונה רצונות שבאים מתוך רגשות חזקים ומתוך אימפולסיביות. בלי מחשבה עמוקה של מה נכון. אלא מה נכון לי עכשיו ברגע זה. מה אני מרוויחה עכשיו.
- הנפש הבהמית רוצה תענוגים גשמיים. האינטרס הוא אישי בלבד.
הנפש בהמית לא סתם נקראת בשם זה. שמה לקוח מהרצונות שלה. מהמטרה שלה בעולם. כמו בהמה שרואה את עצמה ואת רצונותיה והאחרים פחות מעניינים אותה אלא הנתינה להם היא לצורך אינטרס. כדי שיהיה לה טוב וכיף ונחמד.
בנוסף, היא נקראת בשם זה כי רצונותיה הם תאוות שעולות בצורה חמה וחזקה מאוד שגורמת לרצון עז לפעול בלי מחשבה . בדיוק כמו שבהמה רוצה משהו היא מתאווה למשהו והיא עושה.
שור כשרוצה לאכול והצורך עולה ומתעורר בו וממלא אותו פועל במהירות ובחוזק בלי לחשוב על ההשלכות של מעשיו.
שתי הנפשות נמצאות בגוף, כל אחת מהן מעוניינת לשלוט על כל הגוף ולכופף את הגוף לרצונם.
כל אחת מהן רוצה לקחת בעלות על הגוף ושאיברי הגוף יהיו כפופים ויעבדו כדי לשרת את הגשמת המטרה שלהם.
והסיבה:
הסיבה היא מכיוון שהנפשות עם כל הרצון שלהן לא יכולות לממש את הרצון שלהן בלי הגוף. הגוף הוא זה שפועל. הוא זה שמביא לידי ביטוי את הרצונות שלהן בשטח. זה לא מספיק רק לחשוב ולדמיין דברים שאני רוצה. צריך גם להוציא את המחשבה והרצון שלי לעשייה.
גבר שאומר לאישה שהוא אוהב אותה מאוד ומרעיף עליה מילים יפות אם כשהיא צריכה שיסייע לה הוא לא יפעל ויעשה למענה, היא מהר מאוד תיפרד ממנו ולא משנה כמה הוא יאמר לה שהוא חושב עליה ורוצה להיות איתה. היא צריכה גם מעשים. היא צריכה לראות את האהבה שלו באה לידי ביטוי בפעולות ולא רק במחשבה.
ולכן, שתי הנפשות מבינות זאת שלא מספיק רק לחשוב ולרצות צריך גם לפעול ולעשות. וכל אחת מהן לא מספיק לה שהגוף ישמש אותה רק חצי מהזמן אלא כל אחת מהן רוצה בעלות שלמה על הגוף כדי שיסייע להן במטרות שלהן.
ובאמת, למה שלא נחליט שהגוף יהיה שייך לשתי הנפשות? אולי אפשר לעשות חלוקה הוגנת שתתאים לשתיהן כדי ששתיהן יהיו מרוצות?
התשובה היא שכל נפש רוצה בעלות על ההחלטות. כל אחת רוצה לדעת שהגוף כפוף לה ועושה את רצונה. והיא לא מתחלקת עם מישהי אחרת. בדיוק כמו שגבר או אישה שאוהבים את בן/בת הזוג שלהם לא ירצו להתחלק עם בן/בת הזוג שלהם.
אף אישה שאוהבת גבר לא תסכים להתחלק עם אישה אחרת בזוגיות שלה ולא תחיה עם זה טוב [גם אם היא תסכים לכך] אף גבר שאוהב אישה לא יסכים שהיא תחלק את זמנה עם גבר אחר במערכה יחסים זוגית.
כל אחד ירצה את מלוא המחויבות.
נכון, כל אחד וכל אחת יסכימו ויבינו שהם חייבים לתת לצד השני גם את הרצונות האישים שלו אבל הם ירצו מחויבות מלאה.
אם כך איך מרגיעים את הנפש השנייה?
התשובה היא שיש דברים שכן אנחנו ניתן לנפש הבהמית כדי להרגיע אותה. אבל המטרה תהיה לצורך עשייה אלוקית.
זאת אומרת כמו שאנחנו אוכלים ושותים כדי שיהיה לנו כוח לעשות חסדים, כדי שיהיה לנו כוחות ללמוד, להתפלל, להשפיע טוב בעולם.
עורכים שיעור תורה עם דברי מאכל. המטרה היא שיעור תורה אבל כדי לשכנע את הנפש הבהמית שלא תפריע נביא אוכל טעים שימשוך את האנשים להגיע.
במקרה כזה אנחנו נותנים לנפש הבהמית את הצרכים שלה כדי שתירגע אבל המטרה היא לצורך עשיית טוב.
לעומת זאת כשהנפש הבהמית שולטת בגוף כל פעולות הגוף נעשות לצורך מטרה בהמית.
לדוגמא:
אנשים שלומדים תורה כדי שיהיה להם כסף לקנות בית גדול. או אנשים שלומדים תורה כדי לקבל תפקידים, מעמד וכבוד. אז כל מטרת הלימוד היא לצורך הנפש הבהמית.
משל שני הלוחמים והעיר.
שתי הנפשות שנמצאות כמו שאמרנו בגוף האדם רוצות שתיהן לשלוט על הגוף ולכופף אותו לרצונם ולהיות הבעלים של הגוף ושהוא יתנהל על פי ההוראות שלהם. הגוף משול פה לעיר וכל נפש ללוחם שנלחם לשלוט על העיר וכל אחד מהלוחמים מתאמץ כדי שהוא ישלוט על העיר והאזרחים בה יתנהלו כרצונו. אף לוחם לא יסכים לכך שחצי מאנשי העיר יהיו תחתיו אלא כל אחד מהם ירצה את כל השליטה אליו.
הגוף = העיר
הנפשות = לוחמים
איברי הגוף = אנשי העיר
בעל התניא מזכיר פה את הפסוק בספר בראשית: “ולאום מלאום יאמץ”
בבראשית פרק כ”ה רבקה אימנו בהריון ומרגישה כאבים מוזרים בבטן כשהולכת לנביא לשאול אותו מה קורה בבטנה הוא מסביר לה שהיא בהריון ויש לה תאומים אבל הם שונים לחלוטין אחד מהשני וכל אחד מהם רוצה לשלוט. וכך הם רבים כבר בבטן כי כל אחד רוצה להשתלט על האזור. כשהם ייוולדו היא תראה שהם יהיו שונים לחלוטין בהתנהגות שלהם ולא רק שיהיו שונים אלא יהיו מפורדים אחד מהשני וכל אחד ינסה להתגבר על השני באופן קבוע והגדול בסופו של דבר יעבוד את הצעיר ממנו. וכך קרה שעשיו ויעקב נולדו, כבר בזמן הלידה הם נלחמו מי ייוולד ראשון. ועשיו נולד כשיעקב אוחז בעקב ומנסה להשיג אותו ובהמשך לאורך חייהם שוב יהיה ניתן לראות שהם מנסים להתגבר אחד על השני.
כך שתי הנפשות בגוף האדם מנסות כל אחת מהן להתגבר על השנייה ולשלוט על גוף האדם.
כל נפש מעוניינת לשלוט על שלושת הדברים שהגוף מייצר:
מחשבה – מחשבות למטרות חיוביות.
דיבור – דיבורים טובים.
מעשה – מעשים שמטרתם היא לעשות טוב ולהתחבר לאל.
כל אחת מהן מעוניינת שפעולות אלה יהיו כפופות אליה ואל הגשמת רצונן בעולם.
הנפש האלוקית רוצה לשלוט כדי להביא את האדם לחיבור עם האל ולקדושה.
הנפש הבהמית רוצה לשלוט כדי למשוך את האדם לגשמיות. ולמימוש התאוות הגשמיות שלו.
מטרת פרק ט’ אם כך היא לזהות כראוי מה המקור של הרצונות שלנו. כשנדע מה המקור יהיה לנו קל להבין מה נכון לעשות.
ניתן דוגמאות איך נעצור ונחשוב לפני הפעולות שלנו כשאנחנו עושים דברים:
האם ללכת עם אישה גויה או אישה יהודייה?
אישה גויה– תאווה רגעית. אני רואה את מה שאני מקבל עכשיו ונהנה ממנו. [נפש בהמית]
אישה יהודייה – חשיבה לטווח הרחוק. נתחתן, נביא ילדים שיהיו יהודיים, נחנך בדרך היהדות. [נפש אלוקית]
להתחתן או להישאר בזוגיות ללא נישואים עם אישה יהודייה[שמוצאת חן בעיני]?
נישואים = חשיבה לטווח הרחוק, נתינה לבת זוג, נתינה לעם ישראל. הגדלת העם וביסוס המורשת.[נפש אלוקית]
הישארות ברווקות = חשיבה על עצמי. אני רואה את הצורך שלי להישאר בלי אחריות ובלי מחויבות לאף אדם. [נפש בהמית]
גם בתוך הנישואים המטרה יכולה לבוא ממקומות שונים:
נישואים לבת זוג כדי שהיא תביא לי, שהיא תעזור לי, שיהיה לי טוב, שהיא תשרת אותי. [נפש בהמית]
נישואים לבת זוג כדי שנקים ביחד בית, נביא ילדים, נגדיל את העם, אני אסייע לה, אני אהיה שם בשבילה, אני אתמוך ואכיל אותה [נפש אלוקית]
ואם שני הרצונות שלי הם רצונות שהמטרה שלהם טובה?
איך נדע מתי הרצונות שלי הם של הנפש הבהמית ומתי הרצונות שלי מגיעים מהנפש האלוקית?
נבדוק מה קדם למחשבה? האם הרצון העז שלי או השכל? איפה יש רצון גדול יותר? את מי משרתת הפעולה? את עצמי או את האחר?
לדוגמא: אם יש לי שני רצונות ללכת לשיעור ללמוד תורה או לסייע לבן שלי עם השיעורי בית?
אני אבדוק מה הרצון החזק יותר שלי כי הנפש הבהמית מגיעה מאזור הלב שבצד ימין ושם הרצון חזק יותר ולא פועל בצורה מבוקרת. אם אני אראה שהרצון החזק יותר הוא ללכת לשיעור אז סימן שאני צריכה לשבת עם הילד.ה על השיעורים כרגע ואז ללכת לשיעור ולהספיק רק חלק ממנו או להשלים אותו בדרך אחרת ואם הרצון העז שלי הוא לשבת עם הילד סימן שהנפש הבהמית נותנת לי תירוצים למה לא להתחיל לקבוע זמן ללימוד ולהתפתחות.
אז אני אלך ללמוד ואומר לילד שאני אשב איתו כשאגיע על הלימוד או יום למחרת.
דוגמא נוספת:
בת הזוג מבקשת מימך להקדיש לה זמן ולצאת איתה לטייל כי היא מרגישה שהיא צריכה שתקשיב לה ותסייע לה. ומול זה יש שיעור שצריך ללכת אליו.
אם הרצון העז הוא לשיעור סימן שאתה מחפש תירוצים למה לא לעשות את מה שנכון עכשיו והוא לשבת עם האישה ולתת לה את הזמן שהיא צריכה. ולכן, תצא עם אשתך ותעניק לה את היחס שהיא צריכה. ותשלים את השיעור כשתחזור. ואם הרצון העז הוא לשבת עם האישה אז תלך לשיעור ולפני כן תאמר לאישה שאתה מתחייב מיד כשאתה חוזר לצאת איתה. [ותעשה זאת]
בעל התניא בא ומסביר לנו שהרצונות מגיעים משתי הנפשות ומכיוון שכל נפש מנסה בכל כוחה להשתמש בתחבולות כדי להשיג את שליטתה היא תנסה בכל מיני דרכים וכך, הנפש הבהמית יכולה להשתמש בהמון תירוצים למה לא להתחיל משהו מסוים שאת/ה רוצה בתחום הרוחני או ההתקדמות. עד כדי כך שהיא גם יכולה לתת תירוצים שהם טובים מאוד אבל המקור שלהם הוא לא טוב והם שמים את האדם ואת תאוותיו במרכז ולא את ייעודו. [הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות]
איך נצליח לסייע לנפש האלוקית להצליח?
נפעל בתחבולות “כי בתחבולות תעשה לך מלחמה”.
נשכנע את עצמנו לפעול בדרך הנכונה על ידי שנשכנע את הנפש הבהמית לסייע לנו.
לדוגמא:
- נארגן שיעור עם מסרים חשובים ונביא אוכל טעים כדי שאנשים ירצו להגיע.
- נחליט שאם אנחנו הולכים לעבודה [שטובה לנו וטובה למשפחה שלנו כדי לכלכל אותם] ונקנה לנו מאכל טעים שיגרום לנו ללכת לעבוד ולהשקיע.
- נכין מאכלים טעימים לכבוד שבת, ננקה את הבית, נקנה משחקים שיהיה כיף לשחק ביחד כמשפחה כדי שיהיה כיף בשבת.
- נחליט על הליכה קבועה למקום שצריך עזרה ונפנק את עצמנו בבגד מסוים שאנחנו רוצים.
אחרי שנלמד למבחן חשוב נפנק את עצמנו ביציאה עם חבר.ה
לסיכום:
הרצונות השונים:
הנפש האלוקית- הרצונות שלה הם להתחבר לאל. רצונות אלוקיים, רוחניים, תורה, ומצוות [בין אדם לאל או בין אם לחברו]
הנפש הבהמית– הרצונות שלה הם תענוגים גופניים והאינטרס הוא אישי.
מקום המגורים של כל נפש:
הנפש האלוקית- מקום הבסיס שלה הוא המוח ויש לה סניף בלב באזור הימני שלו [פחות עם דם]
הנפש הבהמית– המקום שלה היא בלב באזור השמאלי והמלא בדם.
מטרת המאבק ביניהן:
מטרת המאבק הוא שליטה על הגוף ואיברי הגוף. כל נפש רוצה שאיברי הגוף יהיו כפופים אליה כדי להגשים את רצונותיה.
כל אחת רוצה ששלושת הדברים: מחשבה, דיבור ומעשה של האדם יהיו תחת שליטתה ויתנהלו להגשמת רצונותיה.
רצון הנפש האלוקית– חיבור לאל ולדרכיו.
רצון הנפש הבהמית– חיבור לתאוות הגשמיות וסיפוקם.
איך נראה את הדברים באים לידי ביטוי?
כל נפש תנסה בדרכים שונות לשלוט על הגוף:
הנפש הבהמית תנסה דרך התשוקות והרצון העז שיתעורר בנו לפעול ולעשות את רצונה.
הנפש הבהמית תנסה לשלוט בנו על ידי המוח שיגיד לנו שזה לא הדבר הנכון לעשות.
כל נפש תרצה לשלוט על הגוף כך שהמחשבות, הדיבורים או המעשים של הגוף יהיו כפופים לה.
מוסר השכל:
המאבק בתוכנו הוא טבעי ונורמלי לחלוטין. בכל אדם יש התמודדות פנימית ולא ניתן לברוח מההתמודדות הזו כי היא בתוכנו תמיד.
לא צריך להיבהל מהמחשבות האלה אלא לנהל את הרצונות והמחשבות ולהבין מה המקור של כל אחת.
לאחר שזיהינו את מקור המחשבה נחשוב איך נצליח לסייע לעצמנו לפעול בדרך הנכונה.
וגם אם נפלנו נזכור שכל עוד אנחנו בחיים תמיד יש לנו את היכולת לשוב ולחזור ולבחור טוב.
ננסה לאורך חיינו לבחור כמה שיותר בחירות טובות.
זכרו, האדם הוא שדה קרב ובו יש מלחמה פנימית קבועה לטוב ולרע והניצחון הוא על ידי הבחירה הנכונה של האדם.
* את ספר התניא כתב רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה אדמו”ר הזקן ו/או בעל התניא
בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך, תניא, לימוד תניא, חוסן מנטלי, משמעות החיים, אמונה וביטחון בהשם, אלוקים, מציאות השם, אהבת השם לומדים לבגרות בתנך בקלות. שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.